ט"ו בשבט מתורת הרב אשלג – פירות שבעת המינים על פי חכמת הקבלה

בלימוד חגי ישראל על פי פנימיות התורה וספר הזוהר הקודש אנו נחשפים לראשונה במבט יחודי ונדיר של השקפת המקובל ותפיסת עולמו על מנהגי היהדות. ספר הזוהר הקדוש מסביר לנו כי כל המצוות והפעולות שאנו עושים החל משמירת שבת והנחת תפילן וכלה באכילת פירות בסדר ט"ו בשבט אינם אלא ענף גשמי לפעולות רוחניות אשר להן תועלת גדולה לחיי היום יום כתיקון הנפש לעבודה הרוחנית הרצויה.

על פי הדברים הנ"ל נרצה לבאר את משמעות אכילת פירות האילן אשר נשתבחה בהן ארץ ישראל כמאמר הפסוק: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח)

רימון – התרוממות האמונית של ספר הזוהר

בפנימיות התורה אנו מפרשים את המילה 'רימון' מלשון התרוממות, בעל הסולם מורה לנו להתרגל לבנות חיים מרוממים שמבוססים על אמונה. הכח להתרומם מגיע רק ע"י אמונה אותה ניתן להשיג מספרים וסופרים. בתורת אשלג סופרים אלו הרבנים שלנו וספרים אלו כתבי הקודש אשר הליכה לאורם מסוגלת להכניס לליבנו את כח האמונה.

בעניין הרימון מתארת תורתנו הקדושה את לבוש הכהן הגודל כך: "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ, שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב, מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ, לֹא יִקָּרֵעַ. וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב, וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב. פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב. וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת, וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ, וְלֹא יָמוּת. " (שמות כח, לא-לה)

המעיל שהיה לובש הכהן הגדול היה מעוטר בפעמוני זהב ורימונים, על פי הזוהר  הקדוש פעמון הוא מלשון 'פעימת הלב' והמילה זהב היא נוטריקון של המילים: 'זה' ו 'הב' (שמשמועתן 'את זה אני רוצה'). בתורת החסידות רק כשאדם רוצה משהו מתאפשר לו מקום לעבודה רוחנית לעלייה מעבר לרצוני הפרטי – זה המשמעות 'פעמון זהב ורימון' התרוממות מעל הרצון.

פעמון ורימון – שילוב מנצח בעבודה הרוחנית

הרעיון המרכזי של פעמון ורימון הוא שילוב של מצוות 'אהבת הזולת' ו'מצוות האמונה' כי כשאדם מאד רוצה דבר מסויים ובכל זאת הוא מוכן להקריב זאת בשביל זולתו הרי שאין לך חסד גדול מכך. בעבודת ה' כשאנו פועלים מול הבורא ועלינו להפעיל את מצוות 'אהבת ה" על ידי האמונה בגדלותו. אז נאמר כי מדובר על חסדים שפעמון הזהב שלהם היינו הרצון שלנו (זה הב) הוא הבורא – או יותר מדוייק הרצון לקברת ה', בדרך הכתוב 'צמאה לך נפשי'. משום שהתנהלות חיים שכזו מתוך אמונה בגדלות ה' כשהרצון שלי הוא בבחינת זהב – זה הב לי (את קרבת ה' את רוצה) זוהי הזכייה הגדולה ביותר – עצם הידיעה שהבורא הוא הדבר המיוחד ביותר ביקום והקשר עימו הוא תכלית החיים!

תאנה חסידית – הדרך לניצחון היצר

בכתבי חסידות אשלג מובא כי שמה של פרי התאנה נובע מלשון המילה 'הונאה', בדרך עבודת ה' משמעות הדבר היא שישנם זמנים שהאדם צריך לרמות את עצמו או יותר נכון את היצר שלו על דרך הכתוב: "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה…" (משלי כד, ו')

למשל כשהיצר הרע בא ואומר לאדם מה אתה מתחזק יותר מידי בסוף תהיה דוס מוחלט! לא יזהו אותך! השתגעת?! באותם רגעים נדרשים אנו להערים עליו ולאמר לו 'אין בעיה כאן אני עוצר' וברגע שהוא נרגע להמשיך הלאה. דוגמא נוספת היא בעת שהיצר הרע מצייר ציורים שדחית המצווה תועיל לי להחזיר לו בדחיה גם כן, ז"א הוא אומר 'תלך להתפלל רק עוד שעה – תנוח קצת', אז ככה שהוא בא עם תאוה אתה אומר לו בהונאה אלך לתאווה המנוחה עוד שעה – מיד אחרי התפילה…

כתיבה ועריכה לשונית: הרב שקד אליהו פנחס, מייסד מרכז סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית